בואו נודה בזה – פורים זה חג נורא. התחפושת, שהיא תמיד חסרת-חן, מתפקששת או נקרעת או נשרפת או נדבקת, גשם יורד ומקלקל הכל והופך את הכל לסמטוחה של איפור נזלת וכוונות טובות, משלוח המנות שנותנים תמיד מוצלח יותר מזה שמקבלים, אוזני המן מכל עבר מעמידים פנים שיש בהם שוקולד אבל בעצם זה פרג בטעם של אכזבה, ילדים שרים שירים קריפיים עם אווירת פדופיליה, וגרוע מכל – יש כמו סטטוס קוו תובעני שדורש מכולם – שמחו! זה הזמן להיות שמחים!
רדיוהד
להבין הכל בלי להבין דבר (או: רדיוהד בשבע פעימות)
מוזיקהא.
לפני כמה חודשים קראתי בפייסבוק ויכוח דבילי בין שני בחורים דקיקים וממושקפים לגבי רדיוהד. האחד טען שרדיוהד היא הלהקה הכי גרועה של העשרים שנה אחרונות, וש-Creep הוא אחת הראיות לזה. השני טען שרדיוהד 'להקה מעולה אבל לא בגלל מה שכולם חושבים' וש-Palblo Honey (!) זה בכלל האלבום הכי טוב שלהם. ואני ישבתי מול המסך ותהיתי לעצמי – למה אנשים אומרים דברים שהם לא מאמינים בהם?