עונת הסיכומים עוד רגע נגמרת, ועכשיו, ברגע האחרון, כמעט באיחור אופנתי, הגיע הסיכום של ייאוּש נוח. אלא שהשנה החלטתי לעשות משהו קצת שונה. במקום להתעקש על חלוקה לקטגוריות – ספר השנה, שיר השנה, סרט השנה, סדרת השנה וכן הלאה, בחרתי את עשרת הרגעים התרבותיים הכי טובים של השנה. כי מה אם קראתי כמה ספרים מצוינים ולא צפיתי אפילו בסרט אחד ראוי לציון? ומה אם אני רוצה לדבר על שיר אחד מתוך ספר, או שורה אחת מתוך שיר, או תמונה אחת, או שני פודקסטים, או איזה רגע מתוך סרטון הופעה?

חיכיתן חיכיתן, בכיתם בכיתם, ומי לא בא? סוף השנה התקרב, כל הסיכומים האחרים כבר עלו ואף אחד לא הבין מה קורה; סמסים שוגרו, מכתבים נשלחו, מוקדי הציבור קרסו מרוב פניות, רבנים פתחו שו"תי חירום, מחלק מוסר של 'הארץ' חילק עצות, שירותי הפסיכולוגיה שחררו הצהרה, עורבים, קמעות, מים קדושים. כלום לא עזר. אבל הנה הוא מגיע, סיכום השנה של ייאוּש נוח לשנת 2018.

ספר השנה, שיר השנה, אלבום השנה, סרט השנה וסדרת השנה. זה הכל.

זה קורה. בעוד פחות מחודש אעבור לצד השני. אחצה את הרי החושך, אצלח את תעלות הלבה, ואצטרף למועדון של האנשים שאומרים את הגיל שלהם בלי חיוך, שנזכרים בימים טובים, שמתגעגעים לתקופה שבה לא היו השלכות רציניות למעשים שלהם – שהיו יכולים לדפוק המבורגר בארבע בבוקר, לישון אחרי זה 12 שעות בקלות, ואז לקום ולהתחיל מחדש. שצריכים לענות ברצינות כששואלים אותם מה הם עושים. לא יכול לחכות.

בינתיים, החלטתי להעביר את הזמן בצורה האהובה עלי – רשימת רשימות.

אלעד בר-נוי // איור: נטעלי רון-רז

פורסם לראשונה במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-10.8.2018

צבי לוריא, גיבור הרומן החדש של א"ב יהושע, המנהרה, מניח בארנקו פנקס זעיר שעל כריכתו כתוב "אנטי־שיטיון". בפנקס הזה הוא רושם את קוד ההתנעה של המכונית, מספרי הטלפון של הבית ושל בני משפחתו וכל פרט אפשרי שיעזור לו להילחם באבחון הנוירולוגי המצמית שקיבל לא מזמן. כשלוריא הולך לבקר חבר ותיק בבית החולים, הוא כותב בפנקס כל מה שנדרש כדי שלא ילך לאיבוד: מספר הקומה, שם המחלקה ואפילו מספר החדר שבו מאושפז החבר. לוריא מנסה לשמר את מילותיו האחרונות, לייצר לעצמו כמוסת זיכרון, לעכב ולו במעט את הנפילה אל מנהרת השִכחה – אבל כשהוא טועה בזיהוי ויושב ליד החולה הלא־נכון, הוא מבין שאין דבר כזה אנטי־שיטיון.

פורסם לראשונה בשינויים קלים במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-15.6.2018

170 עמודים אל תוך לרקוד בחשכה – הכרך הרביעי בסדרה האוטוביוגרפית 'המאבק שלי' – מנסה קרל אובה קנאוסגורד הצעיר להשיג מכונת כתיבה עבור עבודתו החדשה בתור מבקר תקליטים. כשהוא מבקש מאמו עזרה, הוא מופתע לגלות שלאביו הייתה מכונת כתיבה, ומתקשה להאמין שהוא השתמש בה, כך מתברר, גם כדי לכתוב שירה. ההשתאות של קנאוסגורד הצעיר לנוכח האפשרות שאותו גבר גס ואיום שהתעלל בו בילדותו התעניין בשירה רומנטית ואף חטא בכתיבה, הוא רגע חשוב בהבנת המעשה הספרותי שלו. אם הגבר שקרל אובה הצעיר נידון להיות כשיתבגר הוא בן דמותו של אביו, הרי שעבורו הספרות היא מעשה של התנגדות.

פורסם לראשונה במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-1.6.2018

אין שקר גדול יותר מאהבה ראשונה. שלום חנוך שוטט נוגה בפרדסים רטובים, עמוס קינן נזכר בנשיקות מתוקות ויפות והביטלס שרו על "מוזיקה וורדים נפלאים ושדות מבושמים בניחוח מתוק של שחר וטל". אבל אהבה ראשונה כמעט אף פעם לא מתחילה בשדה או באחו, אלא באולם ספורט או במכונית של ההורים או במיטת יחיד בחדר חשוך, ואין לה ריח מתוק של ורדים או של שחר, אלא של זיעה ופחד ודם וציפייה ואכזבה וריגוש שאין דומה לו.

פורסם לראשונה במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-18.5.2018

הרבה דברים מטרידים את ארתור לס. עוד מעט ימלאו לו 50, הקריירה הספרותית שלו כושלת, הוא מתקשה להיזכר מתי היה בזוגיות מוצלחת, וגרוע מכל – האקס הצעיר והחתיך שלו פרדי מתחתן. ההזמנה לחתונה מציבה בפני לס שתי ברירות: או שיבוא לחתונה ויספוג מבטים ורחמים מכל עבר, או שיגיד לפרדי שאינו יכול להגיע וייאלץ להתמודד עם ההשפלה שכרוכה בכך שכולם יידעו שעדיין לא התגבר על הפרידה. אבל לס בוחר באופציה שלישית: הוא נענה לערימה של הזמנות לאירועים ספרותיים אזוטריים מהסוג שכל סופר עם טיפת כבוד עצמי לא היה מתקרב אליהם. וכך, עם אליבי מושלם, לס עוזב את סן־פרנסיסקו ויוצא למסע ספרותי מסביב לעולם; מסע שבמהלכו הוא מקווה להשלים את הרומן שהוא עמל עליו, שכונה בציניות על ידי פרדי 'יוליסס ההומואי'.

אלעד בר-נוי // איור: רות גוילי

פורסם לראשונה במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-20.4.2018

בסיפור שפותח את המורה לעברית, ספרה החדש של מאיה ערד (הוצאת חרגול), מזמינה המורה אילנה את הפרופסור החדש לספרות עברית ויהודית בקולג' האמריקאי שבו היא מלמדת, לארוחת שבת. פרופסור יועד ברגמן־הררי מקבל את ההזמנה בעל כורחו, מגיע לביתה של אילנה ומביט סביבו בזעזוע. זוג פמוטי כסף עם נרות דולקים, כתובּה חגיגית במרכז הקיר, חמסות וחנוכיות, רפרודוקציות של שאגאל, וכאילו זה לא מספיק – המארחים מתעקשים גם לעשות קידוש ישראלי כהלכתו.

פורסם לראשונה במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-16.2.2018

"זה היה הרע שבזמנים, זה היה הרע שבזמנים", כך נפתח ספרהּ של אלי סמית, Autumn, בפרפרזה על הפתיחה המפורסמת של 'בין שתי ערים' של צ'רלס דיקנס. הימים ימי פוסט-ברקזיט, ובריטניה עדיין לא מבינה לחלוטין לאיזו צרה הכניסה את עצמה כשבחרה לצאת מהאיחוד האירופאי. "בכל רחבי הארץ, אנשים הרגישו שהם באמת הפסידו. בכל רחבי הארץ, אנשים הרגישו שהם באמת ניצחו… בכל רחבי הארץ, אנשים הרגישו את ההיסטוריה על כתפיהם. בכל רחבי הארץ, אנשים הרגישו שלהיסטוריה אין משמעות".