פורסם לראשונה במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-27.10.2017

על פי האמונה הטיבטית, הבאורדו הוא מרחב תודעתי שמתקיים בין חיים ובין מוות. מצב של חוסר ודאות שמגיעים אליו לעיתים בני אדם לאחר מותם, לפני שהם ממשיכים לגלגול הבא. Lincoln in the Bardo, שזיכה את ג'ורג' סונדרס האמריקאי בפרס מאן בוקר בשבוע שעבר, משתמש במרחב הביניים הזה כדי לספר את סיפורו של וויליאם לינקולן, בנו של הנשיא, שנפטר בגיל 11 ממחלת הטיפוס. 

עלילת הספר – רומן ראשון לסונדרס, שקנה את תהילתו ככותב סיפורים קצרים (הקובץ 'עשרה בדצמבר' יצא בעברית לפני ארבע שנים) – מתרחשת ב־ 1862, בזמן מלחמת האזרחים בארה"ב, בבית העלמין שזה עתה נקבר בו לינקולן הצעיר, שאת פניו מקבלת חבורה נסערת ומשעשעת של רוחות. על אף שהעלילה פנטסטית ברובה, היא מבוססת על אירוע היסטורי אמיתי – ביקורו של אברהם לינקולן בקבר בנו בשעת לילה, לבדו. במקביל להתרחשויות בבית העלמין, שנמסרות באינספור קולות של רוחות שונות ומשונות, הספר מביא גם את סיפורן של משפחת לינקולן ומלחמת האזרחים באמצעות מאות ציטוטים מספרים, עיתונים ועדויות. כל אלו יוצרים יחד מקהלה מבריקה שמאתגרת את האופן שבו אנחנו רגילים לספר סיפורים ולקרוא אותם. סונדרס שואב השראה מהמיסטיקה הטיבטית כדי לייצר מעין "בארדו" ספרותי יוצא דופן, נועז מבחינה צורנית. הוא מתהלך לא רק בין החיים למתים, אלא גם בגבולות המטושטשים שבין אמת ובדיה ובאזורי הדמדומים של הז'אנרים הספרותיים.

הרגעים החלשים בספר הם אלו שבהם הוא מנסה ליצור חיבור ישיר בין מצבו הרגשי של הנשיא לבין סיפור המלחמה; חיבור קל ופשטני מדי שחוטא לעולם הגבולי שהוא בונה. דווקא כשסונדרס מאפשר לעצמו להתמסר לשטף הקקופוני של הקולות, Lincoln in the Bardo מצליח לשרטט גרעין של אמת אנושית בסיסית. במובן הזה, הבשורה של הרומן היא לא רק בחדשנות הספרותית שהוא מציע או בהיקף המחקר ההיסטורי, אלא גם באופן שבו הוא מצליח לספר באלף קולות סיפור קטן ומלא חמלה על אב שאיבד את בנו.

Lincoln In The Bardo // George Saunders, 2017