1.
בשבוע שעבר צפיתי ברצף בכמה פרקים של "MKR: המטבח המנצח". אני אוהב את התכנית הזאת (וגם כתבתי עליה בעבר), כי היא מצליחה להביא את המתמודדים שלה לכל מיני קצוות רגשיים. הלחץ של התחרות יוצר מתחים לא רק בין הזוגות המתחרים אלא גם בין בני הזוג שמתחרים יחד, אם מדובר בזוגות בחיים האמיתיים, בקרובי משפחה או בצמד חברים. אבל פתאום, בצפייה ברצף, שמתי לב למשהו משונה שחוזר על עצמו בתוך כל המריבות האלה. המשתתפים אומרים כל הזמן הכל בסדר. גם אחד לשני וגם למנחים ולזוגות האחרים. לא רק כששואלים אותם מה שלומם, אלא בתור תשובה. להכל. כשהם שמחים, כשהם עצובים, כשהם רבים.

"הבצק מוכן?"
"הכל בסדר."

"אתה כועס?"
"הכל בסדר."

"אנחנו נספיק לעמוד בזמנים?"
"הכל בסדר."

"מה קרה מקודם, למה בכית?"
"הכל בסדר!"

המון כעסים יש שם, ודמעות ומריבות וחרדות ואמירות קשות עד כדי בלתי נסלחות, אבל כל אלה נפתרים בקלות בעזרת ה"הכל בסדר".

2.
זה צירוף משונה, "הכל בסדר". הוא שקרי באופן אינהרנטי. כי הרי גם אם המצב טוב, גם אם החיים נמצאים כרגע בנקודת שיא, גם אם את על גג העולם, ברור שלא הכל בסדר. כי הדברים אף פעם לא בסדר הנכון באופן גורף וטוטאלי. תמיד יש לפחות משהו אחד לא נכון. איזה מינוס בבנק, איזה קילו עודף, איזה דבר לא יפה שמישהו אמר לי מוקדם יותר היום, איזו דאגה שיושבת על הלב, איזו חרדה שאני לא יודע להסביר, איזה עצב. כמו כשרדיוהד שרים Everything in Its Right Place וברור ששום דבר לא נמצא במקום. שום דבר לא בסדר.

3.
כשמישהו שואל "הכל בסדר?" הוא בדרך כלל לא מצפה לקבל תשובה כנה. וגם כשכן, זה נשאל בטון שכאילו אומר, "מה יש'ך, מה קרה, הכל בסדר איתך?", כאילו הוא דורש שמיד תתנצל ותתיישר עם הבסדר ותגיד "כן כן, סליחה, הכל בסדר".

4.
אבל כשמישהו משתמש בצירוף הזה לא בתור שאלה, אלא בתור תשובה, זה עובד קצת אחרת. כשאני אומר למישהו "הכל בסדר" אני בעצם אומר אומר לו לשתוק. די, אני לא רוצה לדבר על זה, בוא נמשיך הלאה. הכל בסדר. וזה מובן, כי קשה להכיר בזה שכל הזמן, אפילו כשטוב לי, יש משהו שהוא לא לגמרי כמו שהוא צריך להיות. כמו נקודה שחורה בעין שמפריעה לראות כל הזמן, גם כשעומדים מול ים כחול צלול ויפה.

5.
יש את הנאום המפורסם ההוא של רבין שבו הוא מותח ביקורת על הנטייה הישראלית להגיד בביטול "יהיה בסדר" במקום לטפל בבעיות. על אווירת ה"חפיף" ש"אוכלת בנו בכל פה". אבל בעיני יש ב"יהיה בסדר" הזה משהו נוגע ללב. כי לצד מידה מסוימת של ביטול, יש בו בכל זאת הכרה בזה שהכל ממש לא בסדר. וגם אמונה או תקווה שאולי יום אחד כן יהיה.

6.
אבל "הכל בסדר" הוא קצת אחר. הוא כמו הרשות המבצעת והכוחנית של ממלכת "בסדר". הוא דורש שתיקה, הוא דורש עצימת עיניים, הוא דורש חיוך מזויף. "יהיה בסדר"? הכל כבר בסדר. הכל. אין מצוקות, אין בעיות, אין חרדות, אין עוולות. אין צורך לדבר על דברים, אין צורך להתמודד איתם. הכל בסדר. אם פעם היינו מצליחים להכיל את הקושי ומקווים שייפתר, היום אנחנו כבר לא צריכים תקווה כי אנחנו מצליחים להעמיד פנים שאין שום קושי, וממשיכים כרגיל. ואולי, לרגע אחד, אנחנו מצליחים אפילו לשכנע את עצמנו. הכל בסדר, טודו בום.