דנה אמיר
כַּמָּה אַהֲבָה יֵשׁ בַּגֶּשֶׁם הַנִתַּךְ עַל הָאֲדָמָה הַמֵּתָה בְּעוֹד שְׂעָרִי
מַמְשִׁיך וְצוֹמֵחַ.
בַּלַּיְלָה הַזֶּה יֵשׁ מִי שֶׁשְּׁתִיקָתוֹ
גְדוֹלָה מִשְּׁתִיקָתִי.
קְחִי אוֹתִי אֵלַיִךְ מִלֵּב הַמְּהֻמָּה,
כִּי חֲלוֹמוֹת מִתְגַּנְּבִים לְתוֹכִי כִּנְקִישׁוֹת עַל דֶּלֶת זָרָה
וּדְבָר מַה נָמֵס בִּי לִפְתֹּחַ.
*
כי-סוף
שחר-מריו מרדכי
כְּשֶׁהָלַכְתָּ, יָדַעְתִּי
שֶׁתִּהְיֶה נָכוֹן בְּשׁוּבְךָ מִשֶּׁהָיִיתָ בְּצֵאתְךָ.
שֶׁזֶּה לֹא נִצְחִי.
וְהָיִיתִי עוֹמֵד וּמַבִּיט בַּחַלּוֹן אוֹ בַּדֶּלֶת
כְּשֶׁהִתְרוֹקֵן הַבַּיִת
הָיוּ הַקִּירוֹת מְשִׂיחִים זֶה עִם זֶה.
הַשְּׂמִיכָה סָחָה לִכְלֵי הַמִּטָּה
עַל מַצַּב רוּחִי
עַל לַחֲשֵׁי הַלַּיְלָה שֶׁלּוֹ, נְשִׁימָתוֹ הַמְאֻמֶּצֶת, שֶׁאֵין לוֹ
אֲוִיר.
לִפְעָמִים
הָיִיתִי מִתְרוֹצֵץ בֵּין חֲדַר הַשֵּׁנָה לַמִּטְבָּח
בְּצִפִּיָּה וּכְמִיהָה לְמִישֶׁהוּ בָּעוֹלָם.
כִּי דְּבַר-מָה הָיָה צוֹעֵק בִּי בְּכָל אֵינְכֹּחִי
(פְּתַח לִי, שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טַל)
לְאַט הִפְשִׁירוּ הַמִּלִּים בְּפִי וְלֹא בָּעֲרוּ עַל שְׂפָתַי
עַד שֶׁפַּעַם נֶחְבָּא אוֹר בְּעֵינַי. חִיּוּךְ הִפְצִיעַ בְּחִכִּי.
עוֹד הָיִיתִי כִּסּוּפֵי כִּסּוּפִים, אֲבָל הַגַּעֲגוּעַ חָלַשׁ וּפָחַת.
רְחָשִׁים הִתְרַחֲשׁוּ
וְלָמַדְתִּי לְפָרֵשׁ
בְּיוֹתֵר מִדֶּרֶךְ אַחַת.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, וְאַתָּה כְּבָר לֹא
מַסְרְקוֹת בַּרְזֶל בַּבָּשָׂר
בְּתוֹכִי
*
זלדה
וָאִיקַץ וְהִנֵּה הַבַּיִת מוּאָר
אַךְ אֵין אִישׁ אִתִּי בַּבַּיִת –
וְעֶצֶב כָּזֶה
וְצַעַר.
וַהֲלֹא שִׂמְחַת הַשֶּׁמֶשׁ
דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ
וַהֲלֹא הַר
וַהֲלֹא אֵשׁ.
הוֹי
הַיֹּפִי נִתְקָע כְּמוֹ סַכִּין
בַּלֵּב.
*
בדידות
איימן כאמל אגבאריה
בְּדִידוּת
הִיא שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּתֵּן לְךָ מַגֶּבֶת.
אַתָּהָ נֶאֱלָץ לָצֵאת רָטֹב מִן הַמִּקְלַחַת,
הוֹלֵךְ עָרֹם
עַל שְׁטִיחִים הַסּוֹפְגִים אוֹתְךָ.
נוֹטְפִים מִמְּךָ: צְרָחָה כִּפְרִי הַדֻּבְדְּבָן,
נְסִיכִים מוּבָסִים
וּמַיִם קְדוּמִים.
אַתָּה נִמְנָע מִן הַמַּרְאָה
כְּדֵי שֶׁשֻּׁמָּנְךָ לֹא יִנְבַּח עָלֶיךָ
יוֹשֵׁב עַל קְצֵה הַמִּטָּה
תַּחְתֶּיךָ סָדִין עִוֵּר
מֵרִים מַגֶּבֶת רְטֻבָּה
וּמְנַגֵּב בָּהּ אֶת לִבְּךָ.
מַבִּיט לְעֵבֶר אֶצְבְּעֹות רַגְלֶיךָ
צִפָּרְנֵיהֶן הִתְאָרְכוּ
וְאַף אֶחָד לֹאֵ הֵעִיר לְךָ עַל כָּךְ
מִלְּבַד פַּעֲמֹון הַדֶּלֶת.
(תרגום: בועז רותם)
*
מנגד
רחל
קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.
*
קווים למותי
אייל שלום
עוֹד קַוִּים לִדְמוּתִי עוֹרְגִים לִדְמוּתוֹ
(לֹא טוֹב הֱיוֹתוֹ הָאָדָם לְבַדּוֹ)
אַךְ אֲנִי לְבַדִּי כִּי אֲנִי הֱיוֹתִי
מוּל קַוִּים לִדְמוּתוֹ נוֹטֶה אֶל מוֹתִי
קַוִּים לְמוֹתִי נוֹטִים בִּמְלֻכְסָן
(מֶשִׁי פּוֹרֵץ־פֶּרֶא מִפְּקַעַת חוּטִים)
מוֹתִי מִשְתָּרֵג לוֹ לָבָן וּמְאֻזָּן
מִקַּוִּים לִדְמוּתוֹ עֶרֶב וּשְׁתִי
עוֹד קַוִּים לִדְמוּתִי מְקַוִּים לְמוֹתוֹ
(קוֹאוֹרְדִּינָטוֹת חוֹתְכוֹת אֶת מֶרְכַּז הַגָּרוֹן)
וַאֲדָווֹת רוֹחֲקוֹת מִמֶּרְכַּז הֱיוֹתִי
כְּקַוִּים לִדְמוּתִי, קַו־מִשְׁבָּר אַחֲרוֹן
*
לאה גולדברג
זֶה מִכְּבָר אֵין אִישׁ מְחַכֶּה לִי שָׁם.
וְאִם אֵין יָם, הָרֵי אֵין גַּם סְפִינָה.
הַדֶּרֶך קְצָרָה. הַחוּג צֻמְצַם.
וּבְכֵן מַה?
עוֹד שָׁבוּעַ? עוֹד חֹדֶשׁ? עוֹד שָׁנָה?
אַחֲרֵי מוֹתִי עוֹד יִהְיֶה מַשֶּׁהוּ בָּעוֹלָם.
מִישֶׁהוּ יֹאהַב מִישֶׁהוּ. מִישֶׁהוּ יִשְׂנָא.
הַדֶּרֶך קָצְרָה. הַחֶשְׁבּוֹן לֹא הָשְׁלַם.
וּבְכֵן מַה?
עוֹד שָׁבוּעַ? עוֹד חֹדֶשׁ? עוֹד שָׁנָה?
הַטַּל נוֹפֵל, עֶרֶב צוֹנֵן עַל פָּנַי.
עַל פָּרָשַׁת הַדְּרָכִים הַקְּרוֹבָה אוֹתָהּ תַּחֲנָה.
מָחָר אֲנִי אֶתְעוֹרֵר וְאֶפְקַח אֶת עֵינַי –
אֱלֹהִים אַדִּירִים,
עוֹד שָׁבוּעַ, עוֹד חֹדֶשׁ, עוֹד שָׁנָה
*
חדוה הרכבי
לֹא אֶכְתֹּב לָךְ כָּךְ עוֹד. אֲנִי מַבְטִיחָה לָךְ. סִלְחִי לִי.
סִלְחִי לִי. אֲנִי מִצְטַעֶרֶת. אֲנִי כָּל כָּךְ מִצְטַעֶרֶת.
סִלְחִי לִי. לֹא אֶכְתֹּב לָךְ כָּךְ עוֹד.
אֲנִי מַבְטִיחָה לָךְ
*
דברים שיש להם שיעור
דליה רביקוביץ
אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ עַכְשָׁו
בְּכָל כֹּחִי.
עוֹד יָמִים אֲחָדִים וְאֶחְדַּל.
וְכָךְ זֶה הָיָה בַּהַתְחָלָה:
אָהַבְתִּי אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁחַמָּנִית אוֹהֶבֶת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
וּכְמוֹ שֶׁהִיא נוֹטָה אֵלָיו.
וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא הַשֶּׁמֶשׁ
וְלֹא שֶׁאֲנִי חַמָּנִית.
אָהַבְתִּי אוֹתוֹ בִּגְלַל מַה שֶּׁהוּא
וּמַה שֶּׁאֲנִי.
לִפְעָמִים כְּשֶׁצַּעֲרִי גּוֹבֵר עָלַי
אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר לוֹ
אֲדוֹנִי, אַתָּה בְּכָל הָעוֹלָם,
בְּכָל הָעוֹלָם, וְרַק לֹא פֹּה.
וּמִלְּבַד זֶה, אֲדוֹנִי,
חַיַּי נְתוּנִים בְּכַפְּךָ.
אֲבָל אֵלֶּה דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שִׁעוּר
וְאֵלֶּה דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טָעוּת.
אֵלֶּה דְּבָרִים
שֶׁהָיוּ מֵעוֹלָם.
*
במו ידי
רחל
אֶת דַּלְתוֹת לְבָבִי אֶנְעַל,
הַמַּפְתֵּחַ הַיָּמָּה אֶזְרֹק
פֶּן חָרוֹד יֶחֱרַד הַלֵּב
לִקְרָאתְךָ, לְקוֹלְךָ מֵרָחוֹק.
וְהָיוּ בְּקָרַי אֲפֵלִים,
וְהָיוּ עֲרָבַי – אֲנָחוֹת,
וּמִכָּל תַּנְחוּמַי רַק אֶחָד:
כִּי יָדִי עוֹלְלָה לִי זֹאת…
*
יהודה עמיחי
פַּעַם, אַהֲבָה גְּדוֹלָּה חָתְכָה אֶת חַיַּי לִשְׁנַיִם.
וְהַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן מַמְשִׁיךְ לְפַרְפַּר
בְּמָקוֹם אַחֵר, כְּנָחָשׁ קָטוּעַ.
הַשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ הִרְגִּיעוּ אוֹתִי
וְהֵבִיאוּ רְפוּאָה לְלִבִּי וּמְנוּחָה לְעֵינִי.
וַאֲנִי כְּאִישׁ עוֹמֵד בְּמִדְבָּר יְהוּדָה
מוּל שֶׁלֶט "גֹּבַהּ פְּנֵי הַיָּם",
וְלֹא יִרְאֶה אֶת הַיָּם, אֲבָל הוּא יוֹדֵעַ.
כָּךְ לִזְכֹּר פָּנַיִךְ בְּכָל מָקוֹם
בְּגוֹבַהּ פָּנַיךְ.
*
חדוה הרכבי
