לפני שלוש שנים בדיוק רכשתי מחשב Dell חתיך וחטוב, שהיה כל מה שרציתי ויותר. בשנה האחרונה הבטריה שלו הלכה ונחלשה עד שהגיעה למצב שבו היא לא מחזיקה 20 דקות בלי טעינה. התקשרתי לחברה וענה לי "ג'ון", אשר בישר לי שהבטריה שלי מתה, ושהדרך היחידה לתקן אותה היא להחליף אותה. רק מה? היא אזלה במלאי העולמי (!) של דל ואין צפי מתי תשוב. "זו שערוריה", זעקתי באוזניו, והוא הסכים, אבל מלבד להציע לי להתקשר עוד שבועיים לא היה ביכולתו לעזור. שאלתי את "ג'ון" אם הוא יודע איפה באנגליה מוכרים בטריות כאלה והוא התוודה שהוא בכלל יושב בהודו ולכן אין לו ממש איך לעזור לי.

עונת הסיכומים עוד רגע נגמרת, ועכשיו, ברגע האחרון, כמעט באיחור אופנתי, הגיע הסיכום של ייאוּש נוח. אלא שהשנה החלטתי לעשות משהו קצת שונה. במקום להתעקש על חלוקה לקטגוריות – ספר השנה, שיר השנה, סרט השנה, סדרת השנה וכן הלאה, בחרתי את עשרת הרגעים התרבותיים הכי טובים של השנה. כי מה אם קראתי כמה ספרים מצוינים ולא צפיתי אפילו בסרט אחד ראוי לציון? ומה אם אני רוצה לדבר על שיר אחד מתוך ספר, או שורה אחת מתוך שיר, או תמונה אחת, או שני פודקסטים, או איזה רגע מתוך סרטון הופעה?

1.
לא מזמן שיניתי את דעתי. זה לא דבר שקורה הרבה. אני לא מתכוון לתהליך ממושך שבו מחשבה על דבר מסוים נוסעת לכל מיני כיוונים מהמקום הראשוני שהיתה בו ומגיעה ליעד אחר, אלא על רגע אחד שבו הדעה לגבי משהו מסוים משתנה. היא היתה משהו אחד, ועכשיו, לפתע, היא משהו אחר.

2.
זו תחושה משונה, לשנות דעה. באנגלית, הביטוי מכיל בתוכו את הדרמה שבפעולה הזאת: to change your mind, לשנות לא רק את הדעה, אלא את התודעה, את הנפש. יש בשינוי הזה ממד מרענן וחדש, כזה שנושא איתו מצד אחד חרטה ואפילו תוכחה כלפי אותו עצמי ישן ושוגה אבל אלה נעלמים בצל ממד מסוים של שליחות, של בשורה. מין הוד כזה: פעם חשבתי משהו, אבל טעיתי, והיום אני יודע טוב יותר. הייתי לוט בערפל, הייתי שיכור, סומא, דעתי הייתה עכורה ועכשיו היא צלולה. התפכחתי. איי ווז בליינד באט נאו איי סי, ביצ'ס.

חיכיתן חיכיתן, בכיתם בכיתם, ומי לא בא? סוף השנה התקרב, כל הסיכומים האחרים כבר עלו ואף אחד לא הבין מה קורה; סמסים שוגרו, מכתבים נשלחו, מוקדי הציבור קרסו מרוב פניות, רבנים פתחו שו"תי חירום, מחלק מוסר של 'הארץ' חילק עצות, שירותי הפסיכולוגיה שחררו הצהרה, עורבים, קמעות, מים קדושים. כלום לא עזר. אבל הנה הוא מגיע, סיכום השנה של ייאוּש נוח לשנת 2018.

ספר השנה, שיר השנה, אלבום השנה, סרט השנה וסדרת השנה. זה הכל.

1.
בשבוע שעבר צפיתי ברצף בכמה פרקים של "MKR: המטבח המנצח". אני אוהב את התכנית הזאת (וגם כתבתי עליה בעבר), כי היא מצליחה להביא את המתמודדים שלה לכל מיני קצוות רגשיים. הלחץ של התחרות יוצר מתחים לא רק בין הזוגות המתחרים אלא גם בין בני הזוג שמתחרים יחד, אם מדובר בזוגות בחיים האמיתיים, בקרובי משפחה או בצמד חברים. אבל פתאום, בצפייה ברצף, שמתי לב למשהו משונה שחוזר על עצמו בתוך כל המריבות האלה. המשתתפים אומרים כל הזמן הכל בסדר. גם אחד לשני וגם למנחים ולזוגות האחרים. לא רק כששואלים אותם מה שלומם, אלא בתור תשובה. להכל. כשהם שמחים, כשהם עצובים, כשהם רבים.

זה קורה. בעוד פחות מחודש אעבור לצד השני. אחצה את הרי החושך, אצלח את תעלות הלבה, ואצטרף למועדון של האנשים שאומרים את הגיל שלהם בלי חיוך, שנזכרים בימים טובים, שמתגעגעים לתקופה שבה לא היו השלכות רציניות למעשים שלהם – שהיו יכולים לדפוק המבורגר בארבע בבוקר, לישון אחרי זה 12 שעות בקלות, ואז לקום ולהתחיל מחדש. שצריכים לענות ברצינות כששואלים אותם מה הם עושים. לא יכול לחכות.

בינתיים, החלטתי להעביר את הזמן בצורה האהובה עלי – רשימת רשימות.

אלעד בר-נוי // איור: נטעלי רון-רז

פורסם לראשונה במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-10.8.2018

צבי לוריא, גיבור הרומן החדש של א"ב יהושע, המנהרה, מניח בארנקו פנקס זעיר שעל כריכתו כתוב "אנטי־שיטיון". בפנקס הזה הוא רושם את קוד ההתנעה של המכונית, מספרי הטלפון של הבית ושל בני משפחתו וכל פרט אפשרי שיעזור לו להילחם באבחון הנוירולוגי המצמית שקיבל לא מזמן. כשלוריא הולך לבקר חבר ותיק בבית החולים, הוא כותב בפנקס כל מה שנדרש כדי שלא ילך לאיבוד: מספר הקומה, שם המחלקה ואפילו מספר החדר שבו מאושפז החבר. לוריא מנסה לשמר את מילותיו האחרונות, לייצר לעצמו כמוסת זיכרון, לעכב ולו במעט את הנפילה אל מנהרת השִכחה – אבל כשהוא טועה בזיהוי ויושב ליד החולה הלא־נכון, הוא מבין שאין דבר כזה אנטי־שיטיון.

פורסם לראשונה בשינויים קלים במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-15.6.2018

170 עמודים אל תוך לרקוד בחשכה – הכרך הרביעי בסדרה האוטוביוגרפית 'המאבק שלי' – מנסה קרל אובה קנאוסגורד הצעיר להשיג מכונת כתיבה עבור עבודתו החדשה בתור מבקר תקליטים. כשהוא מבקש מאמו עזרה, הוא מופתע לגלות שלאביו הייתה מכונת כתיבה, ומתקשה להאמין שהוא השתמש בה, כך מתברר, גם כדי לכתוב שירה. ההשתאות של קנאוסגורד הצעיר לנוכח האפשרות שאותו גבר גס ואיום שהתעלל בו בילדותו התעניין בשירה רומנטית ואף חטא בכתיבה, הוא רגע חשוב בהבנת המעשה הספרותי שלו. אם הגבר שקרל אובה הצעיר נידון להיות כשיתבגר הוא בן דמותו של אביו, הרי שעבורו הספרות היא מעשה של התנגדות.